גזר דין בתיק ת"פ 19132-02-12

במסגרת הסדר דיוני, ללא הסכמה עונשית, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע ביום 15.7.12 בביצוע עבירות אלו:

א.         מעשה מגונה בקטינה בת למטה מ-14 שנה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [מספר עבירות];

ב.         ניסיון לבצע מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

בהתאם להסדר הדיוני התקבל בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן.

המעשים בהם הורשע הנאשם:

באישום הראשון הורשע הנאשם במעשה מגונה בילדה כבת עשר אז, ילידת נובמבר 2002, חברתן של שתיים מבנותיו. במוצאי שבת 7.1.12 או סמוך לכך, הציע הנאשם לילדה שביקרה בדירתו ולבתו לשחק אתו במחבואים ובמהלך המשחק הורה לילדה לבוא אתו למחבוא חשוך, למרות אי-רצונה.

כשהתחבאו כך תפס הנאשם את הילדה בכוח למרות סירובה והושיב אותה על רגלו ובהמשך הצמיד אותה לקיר, נצמד אליה מאחור, לא איפשר לה לזוז ונגע באיבר מינה מעל לבגדיה.

המשחק נמשך ושוב ניצל הנאשם מחבוא אחר, תפס את הילדה, הושיב אותה עליו למרות סירובה, אחז בבטנה מעל הבגדים ולא איפשר לה לקום אף שחזרה וביקשה זאת ממנו.

שני מעשים אלו ביצע הנאשם לשם גירוי וסיפוק מיניים.

באישום השני הורשע הנאשם בגין מעשיו בחברה אחרת של אחת מבנותיו, שאביה הוא חברו. מדובר בילדה ילידת מאי 2000, שהיתה אז כבת 12.5 שנים:

אותה ילדה נפלה קורבן להטרדה מינית של אחר ולנאשם נודע על כך. ביום 12.1.12 או סמוך לכך ניצל הנאשם הזדמנות שבה הסיע את בנותיו ואת הילדה, שאל את הילדה מה עשה לה המטריד וליטף את רגלה. אז הורה לבנותיו לרדת מהרכב וכשנותר לבד עם הילדה שאל אותה לפרטי המעשים שביצע בה המטריד תוך שהוא מלטף את רגלה, נגע באבר מינה מתחת לחצאיתה אך מעל המכנסיים ושאל אם המטריד נגע בה "שם". הילדה הניחה את תיקה על ברכיה, הצמידה את רגליה והרחיקה את ידו של הנאשם. הנאשם אמר לילדה "להשתחרר" והורה לה לפתוח את רגליה כשהוא אומר לה שאינה צריכה להתבייש או לפחד, כי הוא חבר של אביה.

בנותיו של הנאשם חזרו לכיוון הרכב אך הנאשם הורה להן להתרחק, וניסה לגעת באיבר מינה של הילדה מעל בגדיה, אך הילדה הרחיקה את ידו.

את המעשה המגונה והניסיון לבצע מעשה מגונה נוסף ביצע הנאשם לשם גירוי או סיפוק מיניים.

מעשה מגונה בקטינה בת למטה מ-14 שנה - מתחם הענישה ההולם:

בע"פ 6269/99 פלוני נ' מ.י. (2001), פ"ד נה(2) 496, 507, נאמר:

מקור האיסור הפלילי לבצע מעשה מגונה בצורך להגן על שלמות גופו, צנעת פרטיותו וכבודו של האדם. זכותו של אדם באשר הוא להגנה מפני פגיעה בגופו ובכבודו כמו גם זכותו לפרטיות ולצנעת חייו הוכרו כזכויות יסוד... ערך ההגנה על זכותו של אדם לצנעת גופו עומד גם ברקע האיסור הפלילי כל ביצוע מעשה מגונה והוא נושא מימד רב-משקל נוכח הפגיעה הכרוכה בו בזכות-יסוד של הנפגע להגנה על גופו וכבודו.

אלו הערכים המוגנים בעבירה זו, כפי שנאמר גם בפסיקה עוקבת, וראו למשל ע"פ 6255/03 פלוני נ' מ.י. (2005) בסעיף 18 ובע"פ 9603/09 פלוני נ' מ.י. (2011) בסעיף 13 לדברי הש' ג'ובראן. 

כשעבירה זו מבוצעת בקטין או קטינה, גדל עד-מאוד כובד משקלם של ערכים אלו. חומרה מיוחדת זו שבפגיעה מינית בקטינים משתקפת קודם כל באבחנות הענישתיות החדות שערך המחוקק בין פגיעות מיניות בבגירים לבין פגיעות מיניות בקטינים.

כמובן, שהעובדה שהמחוקק קבע עונש מזערי לצד עבירה זו - שנה ותשעה חודשים, כעולה מסעיף 355 לחוק - משקפת ביתר-שאת את כוונתו להדגיש את משקלם של הערכים המוגנים על-דרך החמרת הענישה.